החלטה בתיק ת"א 25141-03-11

1.         בקשה לסילוק התביעה שכנגד, נגד המבקשים 3-2, על הסף בעקבות מתן הודעה בדבר קיומה של חסינות עובדי ציבור כנדרש על פי סעיף 7ג' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

הרקע

2.         המבקשת מס' 1  (להלן גם "המועצה") הינה רשות מקומית הפועלת על פי חוק. בתפקידה כרשות מקומית עוסקת המועצה במתן שירותי מים וביוב לתושבי הרשות. בשנת 1996 התקשרה המועצה בהסכם  עם תאגיד עירוני המצוי בשליטתה המלאה בשם החברה לתשתיות זורמות פרדס חנה כרכור בע"מ (להלן "התאגיד") להעברת כל הטיפול בתשתיות המים והביוב שבשטחי הרשות לאחריות התאגיד. בשנת 1998 פרסם התאגיד מכרז להעביר הטיפול בתשתית המים והביוב, לרבות אחזקת מערכת המים, טיפול בשפכים, אספקת המים לתושבים וכו' לחברה פרטית. המשיבה- חברת משאבי מים פרדס חנה כרכור בע"מ זכתה במכרז.

3.         בשנת 1999 נחתם הסכם זיכיון בין המשיבה לבין התאגיד. בין היתר נקבע בהסכם כי המשיבה תגבה את האגרות וההיטלים הנוגעים להפעלת תשתיות המים והביוב מהתושבים (ההסכם צורף כנספח ז' לכתב התביעה שכנגד) (להלן "הסכם הזיכיון").

            במהלך השנים התגלעו בין הצדדים מחלוקות שונות בנוגע ליישום הסכם הזיכיון ופרשנותו ומחלוקות אלו מתבררות בין היתר בבוררות בפני עו"ד י' פנקס.

4.         התביעה העיקרית בתיק זה הוגשה על ידי המועצה כנגד המשיבה. בתביעתה טענה המועצה כי על המשיבה לשלם לה סך של 6,705,743 ש"ח בשל מספר עילות. בין היתר טענה כי המשיבה לא השלימה את העברת רישיון הפקת המים על שמה והרישיון נותר על שם המועצה. הואיל והמשיבה חרגה מתנאי הרישיון, הוטל על המועצה לשלם תשלום מיוחד לרשות המים. עוד נטען כי המועצה נשאה בתשלומים לביצוע עבודות שונות במקומה של המשיבה, כי המועצה נשאה בתשלומים לשיפוץ ושדרוג מכון הטיהור ולבסוף נטען כי קיימים הפרשי תשלומים שונים שעל המשיבה לשלם או להשיב.

5.         בכתב התביעה שכנגד טוענת המשיבה כי במהלך דיוני הבוררות נודע לה לראשונה כי המועצה גבתה מהתושבים היטלים ואגרות בסכומים גבוהים (כ-9.43 מיליון ש"ח). לטענתה, על פי הסכם הזיכיון, הזכות לגבות תשלומים אלו הינה של המשיבה בלבד. לפיכך עתרה המשיבה לחייב את המועצה, את ראש המועצה וגזבר המועצה לשלם לה את שוויים של התשלומים שנגבו. לצרכי אגרה הועמדה התביעה על סך 5,000,000 ש"ח בלבד. כמו כן עתרה המשיבה לקבלת סעדים נוספים, כמו צו מניעה זמני האוסר על המבקשים לפעול לגביית אגרות והיטלים וצו למתן חשבונות.

6.         בכתב התביעה שכנגד נטען כי ראש המועצה, מר חיים געש וגזבר המועצה, מר רן גלר אחראים באופן אישי לפצות את המשיבה על הפסדיה ונזקיה שנגרמו כתוצאה מגביית האגרות וההיטלים על ידי המועצה.

            בסעיפים 91-89 לכתב התביעה שכנגד מבהירה המשיבה את עילות התביעה כנגד מר געש ומר גלר. לטענת המשיבה אחראים מר געש ומר גלר לפצותה בשל עילות של רשלנות, גרם הפרת חוזה והפרת חובת תום הלב. המשיבה טוענת כי מר געש ומר גלר מכהנים גם כדירקטורים בתאגיד. לטענתה הם יזמו את גביית האגרות וההיטלים מהתושבים, גביה המנוגדת להסכם הזיכיון. כן נטען כי במעשים אלו יש משום גרם הפרת ההסכם שבין המשיבה לתאגיד ויש משום הפרת חובות תום הלב המוטלות על ראש המועצה וגזבר המועצה. המשיבה טוענת כי לאור ההסכמים בין המועצה לתאגיד והסכם הזיכיון לא הייתה המועצה מוסמכת לגבות תשלומים מהתושבים. לחילופין נטען כי אם המועצה פעלה שלא על דעת וביוזמת מר געש ומר גלר הרי שהם אחראים לפצות את המשיבה בשל רשלנותם בפיקוח על פעילות עובדי המועצה.

7.         ביום 20/7/11 הגישו המבקשים הודעה לפי סעיף 7ג' לפקודת הנזיקין ולפיה המבקשים 3-2 פעלו במסגרת תפקידם השלטוני כעובדי ציבור ובמסגרת סמכותם כדין. לפיכך, כך נטען, נהנים המבקשים 3-2 מחסינות כעובדי ציבור ויש לסלק את התובענה כנגדם על הסף.

8.         המשיבה מצידה התנגדה לבקשה. המשיבה מבהירה כי את הבקשה יש לבחון על פי האמור בכתב התביעה שכנגד ובהתאם לעילות התביעה שפורטו בו. נטען כי בכתב התביעה שכנגד מיוחסים למבקשים 3-2 מעשים חמורים הכוללים פעילות גבייה בלתי חוקית, מעשי תרמית וגזל. כן נטען כי מכתב התביעה שכנגד עולה כי המבקשים פעלו שלא על פי סמכותם כדין. עוד נטען כי המבקשים לא פעלו במסגרת תפקידם כעובדי ציבור אלא כחברי דירקטוריון התאגיד ובכשירותם זו הם אינם נהנים מחסינות. לבסוף נטען כי חל הסייג למתן החסינות שכן המבקשים פעלו ביודעין ומתוך כוונה לגרום למשיבה נזק.

דיון והכרעה

9.         לאחר ששקלתי את הטענות הגעתי למסקנה כי הדין עם המבקשים וכי יש לסלק את התביעה שכנגד כנגדם של מר געש ומר גלר.

            סעיף 7א' (א) לפקודת הנזיקין קובע את חסינותם של עובדי ציבור:

לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור.

סעיף 7ג' קובע הוראות בדבר הענקת החסינות לעובדי רשות ציבורית:

(א) הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה; הוגשה בקשה כאמור, תצורף הרשות הציבורית להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת, ובית המשפט יקבע האם התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א.

(ב) קבע בית המשפט כי התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א, תידחה התובענה נגד עובד הרשות הציבורית, ויחולו הוראות סעיף 7ב(ב), בשינויים המחויבים; קבע בית המשפט שעובד הציבור עשה את המעשה שלא תוך כדי מילוי תפקידו - תידחה התובענה נגד הרשות הציבורית.

(ג)  בית המשפט יחליט בבקשת הרשות הציבורית או העובד כאמור בסעיף קטן (א), לאלתר.